״הפרעות קשב״ ה-מחלה של הדור החדש:)

בתור גננת פגשתי בהפרעות קשב, אך גם אז התייחסתי לקשיים באופן אופרטיבי ולא כמכלול. כך שלא הייתה לי נגיעה בהפרעה מהסוג הזה.

בחלוף השנים, זה חזר אליי ובגדול!

לפני מספר שנים נכחתי בהצגה ״קונצרטה לשמונה״ שעסקה בבני נוער בעלי הפרעות קשב המתבטאות באופן שונה אצל כל אחד, השחקנים נעו בזמן אחורה לעבר-עת היו תלמידים ״מופרעים״ ולהווה-בו הם מבוגרים שעשו כמה דברים בחיים, כנגד כל התחזיות.

בתום ההצגה היה דיון עם הקהל בו נשאלנו ׳מי מאובחן ונוטל איזושהי תרופה?׳ רוב הקהל מנה בני נוער וכולם הרימו יד. נדהמתי. לא שיערתי את גודל התופעה.

באותה העת כבר היו לי ארבעה ילדים משלי, וזו לא ממש היתה בעיה של מי מהם... כך חשבתי אז... וכשמשהו אינו ׳הבעיה שלי׳, אז, מטבע הדברים, אני גם לא מתעסק בו באופן מיוחד.

אמנם בתור גננת פגשתי בהפרעות קשב, אך גם אז התייחסתי לקשיים באופן אופרטיבי ולא כמכלול. כך שלא הייתה לי נגיעה בהפרעה מהסוג הזה.

בחלוף השנים, זה חזר אליי ובגדול! אז נזכרתי שמחקרים מראים שאם אחד ההורים בעל הפרעות קשב, 50% מהילדים יהיו גם הם כמותו, רק שאפאחד לא מספר לך שהעניין סבוך ומורכב הרבה יותר מבן הזוג שחי איתך ואותו אתה מכיר, והוא לא נראה לך מתקשה במיוחד בגלל הפרעות הקשב שלו.

אז ככה, מסתבר שיש ADD ויש ADHD ויש רק הפרעות בריכוז ויש.. ויש כלמיני... הצילו.

בעיקרון, לילד עצמו ברוב המקרים זה לא מפריע במיוחד אבל לסביבה שלו זו הפרעה של ממש. והסביבה, קרי גן/בית ספר, ברוב המקרים דוחפים לכיוון התרופתי.

אצלנו, מגיל ארבע, המליצו ללכת לפסיכיאטר ילדים שיאבחן-מה שלא היה לי מובן זה למה??? הרי ברור לכל שיש הפרעת קשב, הפסיכיאטר ב99% לא יאבחן אחרת. פתרונות קסם אין לו, תרופות יש לו בשפע, ומה אם אנחנו לא מעוניינים בהן? גם זה לא ממש עניין אפאחד.

אני מכירה הורים אחרים, שנתנו מגיל הגן תרופות, התמודדו עם שלל תופעות לוואי קשות כבר בגיל 4, היו מתוסכלים, רצו אחרת לילדם אבל הרגישו שאם יאמרו משהו יחשבו ל״הורים רעים״, ״לא אכפתיים״... ועשו מה שאמרו להם. אני לא שופטת אותם! במקרים רבים הורים חשים שהם לא יודעים ושהצוות בגן יודע יותר מהם ולכן הם מקשיבים ופועלים בהתאם למה ש׳אמרו להם׳.

לצערי, פעמים רבות הצוות מחפש שקט, ותרופה משקיטה.

אנחנו בחרנו אחרת, טענו שאיננו מתכוונים לתת תרופות מגיל ארבע ועד גיל ארבעים, והצוות הלך אתנו. מנגד עשינו צעדים משמעותיים בשינוי התזונה (הורדנו מהתפריט סוכר לבן, קמח לבן, חלב פרה, מוגז, משומר), הבנו שהילד שלנו צריך עזרה ואנחנו רוצים לעזור לו, גם תרופה היא פתרון אבל פתרון אחרון, מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא רוצים רכיב כימי שישנה את ילדנו מהותית, אנחנו רוצים להשתמש בכוחות הקיימים בו על מנת לאזן את החלקים שאינם מאוזנים.

במקביל, התחלנו טיפול רגשי, כי אם קשה לו להקשיב, להתרכז, לשבת... כמו כולם, הוא מרגיש את השונות ואולי גם חווה הערות רבות/כעסים שלא לדבר על עונשים... ואיננו רוצים שיתרגל לצורת תקשורת שלילית.

אני מדגישה, לא שללנו לחלוטין ולתמיד טיפול תרופתי, רצינו לתת צ׳אנס לפני הכל לטיפול מסורתי, להתערבות אחרת לפני שפונים לתרופות.

ההקפדה על התזונה השפיעה מאוד!! ואם חרגנו ונתנו מתוק או קמח לבן, הרגשנו מיד איך זה משפיע לרעה, ואי אפשר לייפות את המצב: נכנס סוכר יצא שד-הילד משתגע!!! (קמח לבן גם הוא בבחינת סוכר לבן כי הוא מתפרק מהר מאוד לסוכר בדם).

ניסינו שיקוי צמחים-שגם הוא עזר מאוד אך רק לשבועיים וזהו. (וזו תרכובת צמחים מכל העולם, שנחקרה על קבוצת מחקר בתל השומר ונחלה הצלחה) כמה מתסכל.

בגן עוד אפשר להתמודד עם הפרעות קשב קשות שכוללות אימפולסיביות וקשיים התנהגותיים, ישנו כר רחב יותר לתנועה ומשחק חופשי, אך בית ספר, גם הפתוח ביותר והמאפשר חופש רב-הוא עדיין בית ספר, כדי ללמוד צריך שהגוף יהיה במידה של שקט על מנת להקשיב ולקלוט את הנלמד. המרחב שונה וההפרעה ליתר התלמידים בולטת יותר, מה גם שילד שיבלה הרבה מחוץ לכיתה, אולי פחות יפריע אבל גם לא יהיה חלק מהקבוצה, תתקבע עליו איזושהי סטיגמה או נקודת מבט, בכל אופן ׳הוא לא כמו כולם׳.

בשלב הזה הגענו לפתרון הסופי: התרופה! כל אנשי המקצוע מחאו לנו כפיים, עודדו ושמחו שהנה, סופסוף הגענו לפתרון המיוחל. אממה?? לא סיפרו לנו שהתהליך כאן ארוך ומייגע אף יותר ממה שעברנו עד כה ב״מסלול להתמודדות הטובה ביותר עם הפרעת הקשב של ילדנו״.

ריטלין 8 שעות עושה את הילד אפאטי (אנחנו קראנו לזה ״חי מת״, כי ככה הילד נחווה). ריטלין 4 שעות משפיע חודשיים נפלא ואז מתחילות תופעות הלוואי (לא רעב ואז רעב כמו זאב, שקט ואז צווח ללא הפסק, רגוע ואז קופצני ומסוכן לעצמו....) וכל יום מביא איתו תגלית חדשה קשה עוד יותר, ואז צריך לקבל החלטה לאיזו תרופה ממשיכים? מה בוחרים לנסות הפעם? ואתה מוצא עצמך מבין ששפן הניסיונות הוא הילד שלך....... וכמה אחריות על כתפייך?! ואם שוב תבחר תרופה לא מתאימה?

לשמחתי, חברה טובה המליצה על תרופה שבנה לוקח כבר מספר שנים ועושה פלאים, אין תופעות לוואי קיצוניות והחשוב מכל: הילד נשאר אותו הילד!! חיוני, פעיל ושמח אבל מפוקס יותר.

אם אני צריכה לשים את האצבע על השלב המכונן בכל התהליך שעברנו, זה השלב הזה!! שבו חברה, לא מכרה, לא מישהו שפגשנו במקרה, שיתפה מניסיונה והמליצה!! ההמלצה שלה הצילה אותנו!!

אל תהססו לשאול הורים שמתמודדים כמותכם, אל תתביישו, זה קושי שקיים כמעט בכל בית. האנשים האלה שחוו על בשרם, אינם רופאים דגולים, אך הם אלה שמתמודדים ועצותיהם שוות זהב.

אל תסתפקו ב״זאת התרופה הכי טובה״, תבקשו פרוט: איך ראיתם שזה משפיע? תוך כמה זמן זה השפיע? ספרו לי בפרוט על התהליך? מה תופעות הלוואי? תארו לי יום של הילד שלכם? מה אומרים בבית הספר?

כך תוכלו לקרוא בין השורות ולהבין אם מה שהם לקחו מתאים גם לילד שלכם ואם שווה לנסות?

בדרך זו של התייעצות תחסכו הרבה ניסויים על הילד שלכם!! וקשיים והתמודדויות לא פשוטות מעצמכם!!!

אצלנו הויואנס היא תרופת הקסם, אצל כל אחד זה פועל אחרת. זו תרופה יחסית יקרה, שניתנת במינון נמוך בהתחלה, כך שיש לאן להמשיך במידה וההשפעה פגה... וזה הפחד הכי גדול... שהנה, אחרי חיפושים ודרך מפרכת, מצאת תרופת פלא, ויום אחד גם היא תפסיק להשפיע והדרך שוב תקרא לנו לצאת ולחפש.

בתקווה גדולה שהועלתי למי מכם, בידיעה ברורה שהמושג ׳הפרעות קשב׳ נאמר כלאחר יד-אך אינו כזה!! זו התמודדות קשה וארוכה, ועם הרבה אופטימיות שתמיד יש עוד משהו לעשות, עוד דבר שלא ניסינו או משהו חדש שמחכה שנשמע עליו.

וכמה יצירתיים זה הופך אותנו ההורים וכמה מיוחדים זה עושה את ילדינו.

לסיום: נסו להתעלות מעל קשיי היומיום ובמשקפת וירטואלית, הביטו אל העתיד, חייכו לעצמכם וראו את הילד המתקשה שלכם, זה שלוקח מכם ככ הרבה פוקוס, וראו איזה אדם מעניין ומיוחד הוא הפך להיות:)

יש אינסוף אפשרויות בעולם המדהים הזה שבו אנו חיים, ואחת מהן מחכה רק לו.

💗

פזית הנאמן-

הדרכה חינוכית להורים ולצוותים חינוכיים

0547375765